ציוד להכנת יין – חלק ב

מאמר זה הינו המשך למאמר "ציוד להכנת יין – חלק א" ובו נמשיך לסקור בקצרה את הציוד העיקרי להכנת היין בכל שלב ושלב:

@ תסיסה כהלית –

מיכלי תסיסה – לאחר שהכנו את העיסה אנו מעבירים אותה למיכלי תסיסה יעודיים. סוגי המיכלים השכיחים הם:

1.  מיכלי פלסטיק למזון – חשוב לא להתפשר ולא להסתפק בפחי פלסטיק רגילים, כיוון שאלו עלולים להכיל חומרים רעילים שיבואו במגע עם התירוש. המיכלים הרצויים הינם מיכלים המיועדים להובלת נוזלים או מזון (מומלץ כאלה עם מכסה משני חלקים לסגירה הרמטית). המיכלים מגיעים בגדלים שונים והמחיר שלהם יחסית לא גבוה (עשרות עד מאות שקלים למיכל).

2.  מיכלי נירוסטה – מיכלים מיוחדים עשויים מנירוסטה. ניתן לרכוש מיכלי נירוסטה רגילים (עם מכסה רגיל) אך לרוב משתמשים במיכלי "תמיד מלא" אשר מתאימים את עצמם לכמות הנוזל במיכל (מכסה צף) ומצמצמים את כמות האוויר במיכל (מה שחשוב מאוד ליין בשלבי היישון). המכסים מגיעים בד"כ עם נשם וברז לטובת הוצאת נוזל לבדיקות ולשפייה. מיכלי הנירוסטה הם יקרים (אלפי שקלים) אך נחשבים איכותיים יותר ולא פוגעים באיכות היין. יתרון נוסף הוא שניתן להשתמש במיכלים גם לשלבי התסיסה וגם לשלב היישון.

ציוד נוסף –

1.  משפכים –כאשר צריך להעביר נוזלים ממקום למקום מומלץ להשתמש במשפכים. כדאי לרכוש לפחות שני משפכים בגדלים שונים (למשל, אחד גדול שמתאים לפתח של דמיג'אנים ואחד קטן שמתאים לבקבוקים). העלות: עשרות שקלים.

2.  משקל אלקטרוני – משקל אלקטרוני עם דיוק של גרם (ועדיף של חצי גרם) – המשמש בד"כ למטבח הביתי. חשוב מאוד לדמדידת החומרים. עלות: עשרות עד מאות שקלים.

3.  "גנב יין" – צינור קטן המשמש לשאיבה ידנית של דגימת יין. עלות: עשרות שקלים.

החומרים הנדרשים – בהכנה לתסיסה כהלית מבוקרת, אנו זקוקים למספר מרכיבים שאני לא מחשיב כ"ציוד" אלא כ"חומרים", ולכן אפרט בעניינם  במאמרים הרלוונטיים. החומרים לשלב זה הם: ביסולפיט (חומר משמר ומעכב תסיסה), שמרי יין  – ולעיתים גם נשתמש במזון שמרים, חומצה טרטרית, סוכר ,חיידקי חלב (תרבית מלולקטית) ושבבי עץ אלון.

הערה כללית: בשלב התסיסה הכהלית, מומלץ לבצע את הבדיקות שצוינו בנושא "בחירת הענבים" ולכן נצטרך גם את הציוד שצויין בנושא זה.

——————

@ סחיטת הענבים – אחרי התסיסה הכהלית (ביין לבן הסחיטה נעשית בד"כ לפני התסיסה הכהלית) סוחטים את קליפות הענבים בכדי לקבל עוד נוזל (כ 15%):

כמויות קטנות (עד מאה ק"ג):

סחיטה ידנית – ניתן להעביר את קליפות הענבים לתוך חתיכת בד/רשת ולסחוט את הענבים ידנית. היתרון: זול מאוד. החיסרון:קשה מאוד להגיע לניצול מקסימאלי של הענבים בסחיטה ידנית.

כמויות בינוניות ומעלה (מעל 100 ק"ג):

סוחט / פרס (Press) – מכשיר שמכניסים לתוכו את הקליפות ומפעילים עליו לחץ ידני או הידראולי וכך סוחטים את הקליפות. היתרון: ניצול מקסימלי של הנוזל בקליפות. החסרון: עלות גבוהה – אלפי שקלים.

הערה: ראיתי גם כאלה שבנו בעצמם כל מיני מכשירים ידניים שעובדים לא רע (למשל פרס על בסיס ג'ק הידראולי של רכב) – אבל רק אם יש לכם זמן מיותר…

את הנוזל הקיים (נקרא: Run Free) ואת הנוזל מסחיטת הקליפות (נקרא: Press) מעבירים למיכלי תסיסה משניים. כאמור, ניתן להשתמש במיכל הנירוסטה אך במידה ואין, יש לרכוש מיכלי זכוכית הנקראים דמיג'אנים.

הדמיג'אן הוא כלי זכוכית הנראה כמו בקבוק מעבדה (רק גדול) עם פייה צרה. הדמיג'אן מגיע בגדלים שונים. עם הדמיג'אן נרכוש גם פקק\מכסה ייעודי (יש מספר סוגים – כאלה שנכנסים כמו פקק שעם וכאלה שמתלבשים על הפייה מלמעלה) ונשם (כלי אשר מונע כניסת אוויר למיכל אך מאפשר יציאה של גזים החוצה). עלות כל דמיג'אן + פקק + נשם: עשרות עד מאות שקלים.

ציוד נוסף:

1.  משאבה ידנית/חשמלית – משמשת להעברת הנוזל ממיכלי התסיסה למיכלים המשניים. ישנן משאבות ידניות וחשמליות. המשאבה תשמש אותנו גם בשלב השפייה. עלות: מאות שקלים.

2.  רשת – בהעברת הנוזל ממיכל תסיסה מפלסטיק למיכל לתסיסה משנית, בד"כ הקליפות מפריעות למעבר הנוזל במשאבה, ולכן מומלץ להצטייד ברשת קשיחה וצפופה אשר תסנן את הנוזל בזמן שאיבתו ותשאיר את הקליפות במיכל הפלסטיק.  

3.  כלי להעברת הקליפות לפרס – מומלץ להצטייד בכלי קיבול כלשהו אשר ישמש אותנו להעברת קליפות הענבים ממיכל התסיסה אל הפרס.

——————

@ תסיסה מלולקטית –  כדי לדעת מתי הסתיים הליך התסיסה המלולקטית (בדר"כ נעשה לפני הביקבוק) ניתן לבדוק בעזרת בערכה לבדיקת תסיסה מלולקטית או לקחת דגימה למעבדת יין. ישנן ערכות מעבדה שונות הנמכרות בחנויות לציוד יין.  העלות: מאות שקלים.

——————

@ שפייה – כדי להיפטר מהמשקעים ביין, מבצעים הליך שפייה, שהוא העברת הנוזל ממיכל אחד לאחר ללא המשקעים. כאמור, ניתן לבצע פעולה זו ע"י משאבה ידנית או חשמלית או בעזרת ציוד שפייה ייעודי. העלות: עשרות עד מאות שקלים.

——————

@ יישון –נהוג ליישן את היין בחביות עץ. כאשר היישון לא נעשה בחבית אלא במיכל נירוסטה או בדמיג'אן, או כאשר הוא שנעשה בחבית משומשת, מומלץ להוסיף לנוזל שבבי עץ אלון מיוחדים שנותנים לו את הטעם והארומה בדומה ליישון בחבית עץ חדשה

חביות עץ בד"כ עשויות מעץ אלון מסוגים שונים. החביות השכיחות הן אמריקאיות או צרפתיות וכל סוג עץ מאופיין בטעם וארומה שונים שהוא מעניק ליין. החביות מגיעות בגדלים שונים. יש לקחת בחשבון שההשימוש בחביות מצריך פעולות תחזוקה לחביות, ושהאפקט של החבית פוחת עם הזמן ומחזיק מעמד בד"כ כ- 3 מחזורים. עלות: אלפי שקלים.

שבבי העץ עשויים מאותו עץ אלון המשמש לבניית החביות. השבבים מגיעים ברמות קלייה שונות ובד"כ בשקיות של קילוגרם אחד. נהוג להוסיף 2 גרם שבבים לכל ליטר יין.  עלות: עשרות שקלים.

——————

@ ביקבוק –  כאשר היין מוכן לביקבוק, אנו זקוקים לבקבוקים (ניתן לרכוש בקבוקים חדשים או ממוחזרים). ישנן חברות המייצרות בקבוקים בנפחים שונים, כאשר הנפח הסטנדרטי הוא 750 מ"ל.

עלות בקבוק היא בטווח של שקלים בודדים בהתאם לאיכות ולגודל הבקבוק. ניתן גם להזמין בקבוקים בעיצוב ייחודי, מה שכמובן מייקר את העלות.

לפני המילוי, יש לשטוף את הבקבוקים היטב ולחטא אותם עם ביסולפיט. ישנן מכונות ייעודיות לשטיפה בעלות של אלפי שקלים. לאחר מכן חשוב לייבש אותם לחלוטין על מתקן ייבוש.

למילוי ניתן להשתמש במכונות מילוי – החל ממכשיר ידני ועד מכונות מילוי חשמליות וגדולות. ישנן מכונות שמגיעות עם מסנן מיוחד להצללת היין.  עלות: אלפי שקלים.

הערה: להצללת היין ניתן להשתמש בחומרי קרישה למיניהם (כגון בנטוניט, ג'לטין או חלבון ביצה).

לאחר המילוי, יש לסגור את הבקבוק בפקק שעם. ישנם פקקים מסוגים שונים (שעם מלא, שעם טכני-אגלומרט וכו') ולכל אחד יש יתרונות וחסרונות (נדון בכך במאמרים הרלוונטיים). עלות: בין עשרות אגורות עד מספר שקלים לפקק.

כדי לפקק אנו זקוקים למכשיר פיקוק. בכמויות קטנות ניתן לרכוש מכשיר פיקוק ידני. בכמויות גדולות, ישנם מכשירי פיקוק יעודיים. עלות: מאות שקלים.

ניתן (אך לא חובה) לסגור את פיית הבקבוק עם קפסולה מתכווצת בחום המתלבשת על גבי פקק השעם. עלות: בין עשרות אגורות עד מספר שקלים לקפסולה. את הקפסולה ניתן לסגור בעזרת מכשיר לכיווץ קפסולות. זהו מכשיר שמחמם ומכווץ את הקפסולה על פיית הבקבוק. ישנם מספר סוגי מכשירים לסגירת קפסולות (כגון מכשיר אנכי או אופקי) ועלותם נעה בין מאות ועד אלפי שקלים.

——————

@ תווית ומיתוג – הדפסת תוויות יכולה להתבצע בבית על מדבקות מיוחדות (בכמויות קטנות), וניתן גם להזמין תוויות בחברות דפוס למיניהן. הדבקת התוויות יכולה להתבצע ידנית (שוב, בכמויות קטנות) או בעזרת מכשיר יעודי להדבקת תוויות אשר שולף התוויות מגליל התוויות ומדביק אותן על הבקבוק. עלות: מאות עד אלפי שקלים.

——————

——————

אין צורך (וגם לא מומלץ) לרוץ ולרכוש הכל במכה אחת. ניתן לרכוש את הציוד הרלוונטי לכל שלב סמוך לפני קיומו. מצד שני גם לא כדאי להתעכב מדי ברכישות כדי לא להתקל בחוסר (למשל, לקראת חודש ינואר יכול להיות חסר בדמיג'אנים). אמנם על פניו נראה כי מדובר בהשקעה לא קטנה, אך זה כמובן תלוי בכמות היין שמייצרים ובייעוד (לשימוש עצמי, למכירה וכו'). בכל מקרה, כמו שציינתי – לא כל הציוד הוא ציוד חובה, ולגבי חלקו אפשר במקום לרכוש, פשוט לשכור אותו לפרק הזמן הנדרש כמו כן, תמיד קיימת האפשרות לרכוש ציוד יד שנייה.

בחזרה לאוסף המאמרים המורחב